הגר אשר בארצך

מיכאל בן חורין

 

 

 

 

המאמר הזה התפרסם לראשונה בקובץ הנפלא "ברוך הגבר" שנדפס לזכרו של הקדוש ברוך גולדשטיין הי"ד בפורים תשנ"ה. מיכאל בן חורין, נשיא מדינת יהודה, נשפט יחד עם חבריו לדעה ולעריכת הספר יוסף דיין, יואל לרנר והקדוש נתנאל עוזרי הי"ד שנרצח בביתו. המחבר נידון לששה חודשי שירות.

ראשי פרקים

מבוא

א.        בעייתיות המושג גר

ב.        תרגום אונקלוס פוקח את עיננו

ג.        מדוע יש מצוה מיוחדת לאהבת גר-צדק?

ד.        והרי: "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם"?

ה.        מהות המשטר הדמוקרטי-חילוני בישראל

ו.        מעמדו של המיעוט

ז.        למיעוט החסר יכולת יצוג בכנסת, דין גר לכל דבריו

ח.        האם יש גר בתוכינו?

ט.        הגרים האמיתיים - תלמידי הרב כהנא

י.        ברוך גולדשטיין הי"ד - הגר האמיתי של ימינו

יא.       בית-המשפט-העליון מעוות את הכתובים

יב.       ישנם רבנים שהם בבחינת עושקי גרים

 

מבוא

עשרות פעמים מופיע, בתורה ובנביאים, הצווי שלא לעשוק את הגר ולהעניק לו יחס מועדף של חיבה ואהבה. למלה "גר" יש בלשוננו שלוש משמעויות שונות:

·        גר צדק – נכרי שהמיר דתו הנכריה, והצטרף לעם ישראל בקבלו עליו תרי"ג מצוות.

·        גר תושב  – נכרי שהוסכם על ידינו שישב בארצנו, אחרי שקבל על עצמו לקיים ז` מצוות בני נח (משום שהן מצוות עליו בתורה), ובתנאים של מס ועבדות, גבעונים למשל. מותר לקבלו בתוכנו רק כשהיובל נוהג  - כלומר כשעם ישראל חי את מתכונת חייו האמוניים בצורה שלמה.

·        נכרי – גוי ערל החי בארצנו למורת רוחנו, באין יכולת בידינו לסלקו.

צדקנות נוצרית מזויפת, הניזונת ממושגים "ליברליים" שקנו שביתה בעולם המושגים היהודי, גורמת לנו לחשוב שאותה "אהבת הגר", החוזרת ונשנית בתורה באופנים שונים כארבעים פעמים, מכוונת דוקא כלפי בני המיעוטים השוכנים בארצנו הקדושה. הדברים אף באים לידי ביטוי בפסיקות של ביהמ"ש העליון. הדבר אפשרי משום שבאופן אוטומאטי נקבעו בתודעתנו שתי הנחות:

א.      הגר המוזכר בתורה ובנביאים הנו דווקא "גר תושב".

ב.      מעמד הערבים שבתוכנו כמעמד "גר תושב.

ולכן, בקבלנו כעובדה מוחלטת שתי ההנחות הללו גם יחד, נוצרת בקרבנו ההבנה שמצוות אהבת הגר חלה על ערביי ישראל. ולא היא!

במאמר זה אשתדל להוכיח ש:

א.           "אהבת הגר" מכוונת אך ורק כלפי "גר צדק" - גוי שעזב את עמו ודתו הנוכריים וגם קבל על עצמו עול תורה ומצוות, והסתפח לעם ישראל בלב שלם.

ב.           מצוות אהבת הגר רלוונטית בתקופתנו דוקא לאזרחים יהודיים שאינם בשלטון.

א.           בעייתיות המושג גר.

לביטוי "גר" יש בתורה משמעויות שונות. הרי ברור שלא הרי הגר עליו נאמר: "ואהבתם את הגר", כאותו גר עליו נאמר: "הגר אשר בקרבך יעלה מעלה מעלה, ואתה תרד מטה מטה". והאם אותו גר שונא ישראל הוא האדם עליו נאמר: "הקהל את העם... וגרך.. למען ישמעו... ויראו את ה` ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת!? "

ב.            תרגום אונקלוס פוקח את עיננו.

אונקלוס הגר, שעל פי המסורת הוא בן אחיו של טיטוס הרשע, משתייך לתקופת התנאים הראשונה, של חכמי יבנה. תרגומו התקבל כמוסמך בכל קהילות ישראל ונפסק שמידי שבוע יש לקרוא "שנים מקרא ואחד תרגום". קהילות התימנים נוהגים לקראו מידי שבת בזמן קריאת התורה, פסוק מקרא ופסוק תרגום.

אולי בשל רגישותו למוצאו, דוקא אונקלוס שם לב לענין הגנטי בתרגומו. וראה מאמריו המאלפים של הרב רפאל בנימין פוזן המופיעים בטור "פרשגן - עיון בתרגום אונקלוס" שבדפי "שבת בשבתו" שבהוצאת "צמת", על תרגומי אונקלוס השונים לביטוי "עברי". וכן בדף "שבת בשבתו" של פרשת חיי שרה תשנ"ה.

נפרוש בטבלה שלפנינו תרגומיו השונים של אונקלוס למלה "גר":

תרגום אונקלוס אכן מבהיר הדברים:

"גר צדק" מתורגם תמיד "גיוראא".

"תושב" מתורגם תמיד "דייר".

"נכרי" היושב בארץ מתורגם תמיד "תותב ערל".

ובעיקר מובהר הדבר בתרגום אונקלוס, שבדוגמא 3 בטבלה. בפסוק זה מופיע הביטוי "גר" פעמיים. ובתרגום אונקלוס לעברית הריהו אומר: "ואהבתם את גר הצדק כי תושבים הייתם בארץ מצרים".

ג.            מדוע יש מצוה מיוחדת לאהבת גר הצדק?

לכאורה תמוה, מדוע התורה כה מרבה להזהירנו באהבת גר הצדק, ובהקפדה מודגשת על זכויותיו, הריהו אחד מישראל?

א.        ספר החינוך במצוה סג` "שלא להונות הגר בדברים", מנמק זאת בעובדה שהגר הנו אדם בודד בקהילה; ומחסר ערף משפחתי תומך וכח השפעה, הרי שקל ונוח לעשקו. וכנגד הפתוי הזה בא צווי התורה.

"שנמנענו מלהונות הגר אפילו בדברים, והוא אחד מן האומות שנכנס בדתנו, שאסור לנו לבזותו אפילו בדברים, שנאמר: "וגר לא תונה". ואע"פ שאנו מוזהרים בזה בישראל, וזה כיוון שנכנס בדתנו הרי הוא כישראל, הוסיף לנו הכתוב אזהרה בו, וגם נכפלה האזהרה עליו דכתיב "לא תוננו" פעם אחרת, לפי שענין ההונאה קרובה אליו יותר מבישראל, כי הישראל יש לו גואלים שתובעים עלבונו".

ע"פ הסבר זה מובן, מדוע מוצאים אנו פעמים רבות את הגר בצמוד ל"יתום ולאלמנה". שכולם מישראל אלא ש"אין להם גואלים".

ב.         גם המשנה בבא מציעא פרק ד` משנה י` מדגישה שגר של תורה הכוונה לגר צדק: "כשם שאונאה במקח כך אונאה בדברים... אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים. אם הוא בן גרים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך, שנאמר "וגר לא תונה ולא תלחצנו"."

ג.         הרמב"ם בספר המצוות מצוה רז` מביא טעם נוסף למצוות אהבת הגר. לדעתו, מגיע לגר יחס מועדף, מאחר ובדבקותו באמת העיז לחרוג ממסגרתו הנכרית, ויתר על חיים נוחים - חסרי מחויבות, והצטרף לעם הקטן, המושפל והנרדף המוקף במצוות עשה ולא תעשה - עם ישראל.

"היא שצוונו לאהוב את הגרים והוא אמרו יתעלה: "ואהבתם את הגר", ואע"פ שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו: "ואהבת לרעך כמוך" שזה הגר גר צדק, אבל מפני שנכנס בתורתנו הוסיף האל אהבה על אהבתו וייחד לו מצווה נוספת כמו שעשה באזהרת: "ולא תונו" ואמר: "וגר לא תונה ""

הרמב"ם בהלכות דעות פ"ו הל` ד חוזר ואומר: "אהבת הגר מפני שבא ונכנס תחת כנפי השכינה - שתי מצוות עשה. אחת מפני שהוא בכלל רעים, ואחת מפני שהוא גר, והתורה אמרה ואהבתם את הגר".

ד.         הגמרא במסכת בבא מציעא דף קי"א ע"ב על הפסוק בדברים כד` " לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך", מבהירה שסתם גר האמור בתורה הנו גר צדק:

"מאחיך - פרט לאחרים, גרך - זה גר צדק, בשעריך זה אוכל נבלות".

אונקלוס מתרגם בתורה שם כשיטתו הרגילה: גרך - גיורך.

גם רש"י מציין דעת הגמרא ד"ה מגרך: זה גר צדק.

מעניין, הרי כאן מדובר בצווי "הומניסטי" לעילא - שלא לעשוק שכר שכיר. ובכל זאת הבטוי "גר" נשאר במשמעותו המצומצמת - גר צדק. אמנם, איסור עושק שכר שכיר לגבי גר תושב נלמד מסוף הפסוק מהמלה הנוספת: בשעריך.

ד. והרי: "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם"?

נכון, ומה בקשר לבטוי "תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם" ככתוב בשמות יב`? פשוט, צריך לפתוח חומש ולראות מה כתוב בתורה!

פסוק מח`: וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה`, המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו, והיה כאזרח הארץ. וכל ערל לא יאכל בו.

ומיד אח"כ בפסוק מט`: תורה אחת יהיה לאזרח ולגר הגר בתוככם. היש ברור מזה? מדובר כאן בגר צדק שנמול!

ואונקלוס שם, כדרכו בקדש, מדגיש שהמדובר בגר צדק: אוריתא חדא תהי ליציבא ולגיורא דאתגייר ביניכון.

אבן עזרא שם: זה הגר הוא גר צדק.

מענין שהתורה אכן מזכירה גר תושב באותו ענין של הקרבת הפסח, ודוקא לשלילה, שבפסוק מה` אוסרת התורה מפורשות: תושב ושכיר לא יאכל בו.

ומתרגם אונקלוס שם: תותבא ואגירא לא ייכול ביה.

ותרגום ירושלמי שם: דיור תותב (גר תושב) ואגירא נוכראה לא ייכול ביה.

וילקוט שמעוני שם רמז ריג` אפילו מבחין במעלות שונות בין גרי הצדק: ד"ה תורה אחת יהיה לאזרח ולגר, "שלושה גרים הם: יש גר שנתגייר לשם אשה, א"ל הקב"ה נתגיירת בשביל הנבלה, הרי נתונה לך שנאמר "לגר אשר בשעריך תתננה". הגר השני להיות מתפרנס כעני, הרי נותנין לו שנאמר "ובקצרכם את קציר". הגר השלישי זה שנתגייר לשמו של הקב"ה. אמר הקב"ה הוא שקול עלי כאחד מהם. שנאמר "תורה אחת יהיה" וגו`א".

ז"א שלא כל גרי הצדק זוכים למעלת חוקה אחת וגו`, אלא דוקא אלו שהתגיירו לשם שמים. וודאי שאין דין חוקה אחת חל על גר תושב שאפילו לא התגייר משום סיבה!

ובילקוט אליעזר בערך "גר" מופיעים שלושים ואחד מובאות. כולם מאשרים העובדה שסתם גר שבתורה הנו גר צדק.

וכדאי לשנן היטב מדרש תנחומא פ` ויקרא המובא שם: "אמר רבי יהודה בר שלום: אתה מוצא ארבעים ושמונה פעמים הזהיר הקב"ה בתורה על הגרים, וכנגדן הזהיר על עבודה זרה. אמר הקב"ה דיו שהניח עבודה זרה ובא אצלכם, אני מזהירך שתאהבהו, שאני אוהבו שנאמר, ואהב גר לתת לו לחם ושמלה וגו`א".

עוד פעם אחת מודגש בתורה דרישת השוויון שבין הגר לאזרח הארץ. בויקרא כד` נאמר: משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה. מתרגם אונקלוס שם: דינא חד יהא לכון, כגיורא כיציבא יהי. כלומר גם כאן הכוונה לגר צדק.

דוק: בדרישת השוויון משתמשת התורה דוקא בכנוי "אזרח", ולא באפן אחר. מעיון בקונקורדנציה של אבן שושן מתברר שבטוי זה נהוג לגבי "אזרח מושרש". כתנגודת משלימה לגר צדק שנתלש מעולמו הנכרי, ובא להסתופף בחברת העם היהודי. ופעם אחת מופיע אף בטוי שרשי: "ומתערה כאזרח רענן. ואונקלוס אכן מתרגם: יציבא.

ראה: יציבא בארמית - יציבות בעברית!

ה. מהות המשטר הדמוקרטי-חילוני בישראל

משטר דמוקרטי חילוני מאופין בהשווית זכויותיהם הפוליטיות של כל יושבי הארץ, בלא שום קשר למוצאם האתני ולדעותיהם.

החילוניות באין אמת בשרשה, טוענת שאין שום יכולת להגיע אל שרש האמת, ולכן רק "הרוב קובע".

הרוב קובע מי ישלוט, והרוב קובע את חוקי השלטון ומשפטיו. בדמוקרטיה החילונית הצעירה הנהוגה בארצנו, שמיסדיה באו ממדינות טוטליטריות כרוסיה ופולין, המושג "זכויות האזרח" עדין לא בא לידי ממוש.

ולכן ביד הרוב, ואפילו רוב טכני של קול אחד בלבד, לחוקק כל חוק, ואפילו חוק המחייב לגרש את אזרחי המדינה מנחלתם. אגב, חוק המאפשר העברת ריבונות ממדינה למדינה תוך גרוש תושביה הנאמנים, אינו קיים בשום משטר דמוקרטי אחר בעולם.

בימי קדם, בהתקיים מוסד המלכות בישראל, עמד מעל המלך נביא שביקר את מעשיו. בימינו מוסד כזה לא קיים. אותו רוב המעמיד ממשלה, הנו אותו רוב המאשר אוטומטית את החלטותיה.

אין טעם להתיחס לבימ"ש עליון, מאחר ועיננו הרואות שהוא מגמתי וחד צדדי להחריד. עצם העובדה שבארצנו נרצחו בדם קר מאות יהודים, רק בשל היותם יהודים, ובלא שיזועו אמות המשפט, מוכיחה שאין משפט בישראל. מתקיים בנו דבר הנביא "ויקו למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה".

שחרור סיטוני של עשרת אלפים פושעים פלישתים, וביניהם אלפי רוצחים, מוכיחה חד משמעית שהמשפט הפך להפקר. אמנם, כדי להצדיק את קיומו, הוא מופעל בכל המר"צ דוקא כנגד יהודים חפצי שלום, שכל "חטאם" מסתכם בזה שאינם נפתים למקסמי הכזב של ממשלת המעוט.

מקור הסמכות של מלך ישראל נבע ממשיחת הנביא ומרצון העם, והדבר בא לידי בטוי מובהק אצל דוד המלך אותו ממליכים שבטי ישראל וזקניו ככתוב בשמואל ב` ה` "ויבואו כל שבטי ישראל אל דוד חברונה... ויבואו כל זקני ישראל... וימשחו את דוד למלך על ישראל".

פעם, בימי דוד המלך, אדם השתייך לשבט ולמשפחה. הוא השתרש בתוכם, התחייב להם, השקיע את עצמו בתוכם, ותמורת זה קבל את הגנתם ותמיכתם הקבועה והמתמשכת. המשפחה והשבט סייעו לשלטון להפנים את חוקיו, אבל השלטון היה תלוי בהסכמתם. מובן לכן, שאותו גר צדק שזה מקרוב בא, שאיננו ארוג ברקמת המשפחה והשבט, קל לעושקו מזכויותיו. לכן קיימת מצוה מיוחדת לאהבו כשם שמצוה לאהוב היתום והאלמנה הדומים לו במעמדם התלוש.

בימינו אין דרגי ביניים קבועים ומחייבים בין האזרח לשלטון. האזרח הקטן ניצב לבדו מול מנגנון שלטוני, החודר לפרטי חייו האינטימיים ביותר.

הדרך היחידה של האזרח להגן על עצמו, הנה באמצעות יצוג פוליטי. דא עקא, שהפוליטיקאי הישראלי, מרגע שנבחר לכנסת, חש עצמו כצפור דרור, נטול כל התחיבות לבוחריו. זאת בנגוד לזקן המשפחה וראש השבט, שמחויבותם לשולחיהם היא קיומית, ולוא בגלל שהם מזוהים אישית עם שולחיהם, נפגשים אתם וחיים בתוכם. הרי רק במשטר דמוקרטי חילוני ישראלי יתכן, שאדם מנותק, מנוכר ובלתי מוכר כגונן שגב, שנבחר לכנסת רק בגלל שהתחבר ל"צמת"; יעזב את מפלגתו ויצטרף כשר לממשלה שהודיעה מפורשות שבדעתה להסגיר את הגולן לסורים.

והרי תנועה זו זכתה בשמונה ח"כים רק בזכות מנהיגה רפול ומצעה שקבעו חד משמעית: "שלום תמורת שלום" ללא שום ויתורים טריטוריאליים. זו גניבת קולות ומעשה פלילי ממש.

היכולת, התיאורטית, למנעו מלעשות מעשה גניבה שכזה, היא בהודעה שלא יצביעו בשבילו בעתיד. אז מה, את משכורת השר והפנסיה המובטחת לכל ימי חייו הרי כבר קבל. ובאשר לעתיד? - יצורף למפלגת העבודה תמורת הסכמתו להחרבת הגולן.

לסכום: המשטר בישראל אינו מסוגל להבטיח שאפילו המפלגה האישית של הבוחר, תעשה כפי שהתחיבה לבוחר._מכאן, שלמעשה אין לאזרח שום הגנה המעוגנת בחוק, והריהו עומד לבדו חשוף לחלוטין מול שלטון טוטליטרי ומתנכר.

ו. מעמדו של המיעוט

המעוט, בשל חסר יכולתו להשפיע על השלטון, הופך להיות במצב של גרות. אמנם, זו גרות זמנית, מאחר ויש ביד המעוט להפך לרוב בבחירות הבאות. דא עקא, שאין בידו לשנות החלטות בלתי הפיכות, כמו החלטות שגורמות לאבדן חיי אדם, החלטות הגורמות להתחמשות ברשות של אויבי המדינה, או החלטות המעבירות שטח ריבוני של המדינה לידי מדינה אחרת.

יש ביד המעוט להגן על זכויותיו הבסיסיות בשני אופנים:

א. דרך הצטרפות לקואליציה ממשלתית.

ב. בדרך האיום. בבחינת "אעשה לכם מחר כל מה שאתם עושים לי היום". וכל זה בתנאי שלאותו מעוט יש יצוג פוליטי בכנסת.

ז. למיעוט החסר יכולת יצוג בכנסת, דין גר לכל דבריו

צבור חסר יצוג בכנסת מחמת שאין מאפשרים לו להתאגד מבחינה פוליטית, הריהו משולל כל אמצעי מגן, ויש ביד השלטון לעולל לו ככל העולה על רוחו. לאותו מעוט נצחי ודאי יש דין של "גר" לכל דבריו. מתקיימים בו שני הטעמים גם יחד:

שיטת הרמב"ם: משום שפרש מחברת הרוב הנוחה והוסיף לעצמו מחויבויות נוספות. היום שולט בעולמנו המושג "פוליטיקלי קורקט", כלומר לדבר הפופולרי והקביל, מעניקים משמעות של אמת. מי שחולק עליו מדביקים לו תו של "קיצוני ומוזר" והוא חושף עצמו לרוחות סוערות ועוינות של נכור ודה-לגיטימציה.

שיטת החינוך: משום שמעמדו החברתי חלש, באין לו מפלגה תומכת.

ח. האם יש גר בתוכינו?

באופן אוטומטי נזרקת לפתחנו התשובה המתבקשת: ודאי, הערבים החיים בתוך מדינת ישראל. אפילו קוראים להם "בני מעוטים".

אין זה כך משלושה טעמים:

א.      זהו מעוט מרדני (אירידנטי) שאיננו מכיר בזכות עם ישראל למדינה משלו. הוא אפילו איננו מכיר בנו כעם, וכלשונו באמנה הפלישתית:

        "טענות הקשר ההיסטורי או הרוחני לפלשטין, אינן עולות בקנה אחד עם אמיתות ההיסטוריה, או עם מרכיבי המדינה במשמעותם האמיתית.

        היהדות כדת שמימית איננה לאומיות בעלת מציאות עצמית, וכמו כן אין היהודים עם אחד שלו אופיו העצמי, אלא הם אזרחים במדינות שבהן הם מצויים."

        אמנה זו מוכרת כאמנת העם הפלישתי משני עברי הקו הירוק. עוד לא קם, ולוא איש צבור ערבי אחד השולל אותה. ההיפך, כולם כאיש אחד מכריזים בראש כל חוצות שאט"פ (ארגון טרור פלישתי) שזו אמנתו הרשמית והמוצהרת, הנו הנציג היחיד והבלעדי של העם הפלישתי החי בשני צידי הקו הירוק.

        ודאי, שצבור ערבי המזדהה ומשתמש באמצעי טרור מובהקים כרצח וחבלה, אינו יכול להשתתף בשום פנים ואופן במשחק הדמוקרטי, שבא לבטא באופן חפשי את רצון העם. בהזדהותו ובתומכו בטרור האט"פי היוצא מתוכו, הציב הצבור הערבי בישראל את עצמו, ומרצונו החפשי, במחנה הלוחמים מלחמת השמד בישראל.

        השמוש הציני שעושות מפלגות בישראל בקול הערבי, המזדהה במוצהר עם אט"פ, מפקיע במודע ובכוונת מכוון את שלטונו של העם היהודי על ארצו, וגובל בבגידה. בעזרת ה` הם יתנו על זה את הדין!

ב.      מספרית, הערבים מהווים מעוט, אמנם גדול, בתוך המדינה. אבל מדינת ישראל מהווה מעוט מבוטל בתוך ים הערבים הגדול המקיף אותה. ממשלת ישראל לא תעשה שום פעולה כנגד ה"מעוט" הערבי שיש בה כדי להרגיז את ערביי המזרח התיכון.

        חשש זה, הוא המאפשר למשטר בישראל למנוע תפילת יהודים על הר הבית - שורש אחיזתנו בארץ הקדש. כי, לטענתם, תפילה כזו תקומם את כל הערבים כנגדנו. מעוט גדול שכזה, הנתמך ונעזר באופן שיטתי והדוק עם כוחות עוינים גדולים מאתנו במספר הניצבים בגבולנו, לא יתכן שיחשב למעוט.

ג.      כבר ראינו לעיל שמעמד "גר" ניתן רק לגר צדק. מעמד "גר תושב" יתכן רק כשהיובל נוהג, ובתנאי שהכיר בריבונותו המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל. גם אז הוא חייב בתנאים חמורים של "מס ועבדות", ואין לתת בידיו שום כח פוליטי. מעולם לא שמענו שהגבעונים, שהם הגרים תושבים היחידים שהכרנו בעבר, ישבו בסנהדרין.

שום תנאי מהתנאים הנ"ל איננו מתקיים ביחס לערבים החיים בארץ.

 

ט. הגרים האמיתיים - תלמידי הרב כהנא

תלמידי הרב כהנא המשוללים יכולת בחירה והשפעה פוליטית, נדחקים למצב מתמיד של גר. אפילו באופן תיאורטי, לעולם לא יוכלו להגיע לשלטון או להתחבר אליו במסגרת קואליציונית, מאחר ואינם רשאים לבחור במפלגה ובמנהיג שייצג את דעותיהם נאמנה. כך שהרוב יכול לעשות בהם (אף עושה) ככל שעולה על רוחו.

י. ברוך גולדשטיין הי"ד - הגר האמיתי של ימינו

ברור לכן, שכאשר הקדוש ד"ר ברוך גולדשטיין הי"ד, שעזב כל אשר לו באמריקה, בשביל להשתתף בבנית מדינה יהודית בארץ ישראל, ורואה שכל הדרכים להשפיע ברכה על עם ישראל נחסמות בפניו, באין לו אפילו אפשרות יצוג, דבור והגנה עצמית. בראותו שאויבי ישראל, מהגרועים ביותר שקמו לעם ישראל מאז היותו לעם, חוברים לשרור על ישראל ולתתו למשיסה ולבז בעזרת מפלגות יהודיות אוטו-אנטישמיות, אשר משתמשים בהונו ובאונו בממונו ובצבאו של עם ישראל, כדי לדכא יהודים ולגרשם מביתם ומנחלתם, הריהו עושה את אקט המחאה היחיד שעוד נותר לו כדי להגן על עצמו ועל קהילתו היהודית - הריהו אוחז בנשק.

הריהו כאותו אילם שהדרך היחידה שהותירו לו לבטא את רצונו - בידיים. מכאן, שכל אותם אנשים שפעלו לשלילת זכות הבחירה של ברוך גולדשטיין, שעשו ככל יכולתם לסתום את פיו, אין להם לבוא בטענות אלא אל עצמם! הם בגסות רוחם דחפו את ברוך הצדיק לדרך ללא מוצא, שהדרך היחידה להמלט ממנה היא בכוח הנשק.

חייבים להזכיר שברוך וחבריו הזהירו, חזור והזהר, את כל הפוליטיקאים הישראליים מפני האפשרות הזאת. לזכותם של תלמידי הרב כהנא ייאמר שהם הבליגו והשתמשו בכח הנשק באופן המזערי ביותר!

על ברוך גולדשטיין נאמר "ואהבתם את הגר"!

יא. בית-המשפט-העליון מעוות את הכתובים

גוף זה, ברצונו לשלול מהרב כהנא הי"ד את כוחו הפוליטי, השתמש בחוק שהעמידה הכנסת לרשותו על פי דרישתו המפורשת - את חוק הגזענות. בחוק זה נקבע שכל ביטוי שיש בו או משתמע ממנו יחס שונה ליהודי ולערבי, די בו כדי לשלול את זכות היצוג בכנסת.

חוק דרקוני כזה איננו קיים בשום משטר דמוקרטי, אף מנוגד עקרונית להווית המשטר הדמוקרטי, מאחר והוא שולל את "חופש הבטוי". מעניין, וחובה לציין, שאף שחוק הגזענות הנו חוק פלילי מיסודו, מעולם לא הועמד שום אדם - כולל הרב כהנא, לדין, בגין עבירה על חוק הגזענות. ובכל זאת שללו מצבור שלם, שהוערך בידי הממעיטים בחמישה מנדטים, מלהצביע לכנסת.

חוק הגזענות סויג, שאם הבטוי "הגזעני" מעוגן במסורת ישראל - הריהו מותר. כדי "להוכיח" את "אופיו הלא יהודי" של הרב כהנא, השתמש בימ"ש העליון בשופט מנחם אלון לכסוי ערוות בורותו ביהדות. אותו שופט אשר ישב על תקן ה"כסא הדתי", טען שאין להבדיל בין יהודי לערבי מאחר ו: "חוקה אחת לגר ולאזרח הארץ". בבורותו כי רבה, אפילו לא טרח לעיין בפשט הכתוב, ובמפרשים שעל הדף, שכפי שראינו לעיל מבהירים שהמדובר בגר צדק. במציאות ימינו כבר הוכחנו שאותו גר צדק הנו דוקא הרב כהנא וסיעתו.

גודל הרשע מתגלה לנוכח עינינו המשתאות.

אותו צווי תורני שבא להזהיר את השלטון מפני פגיעה ברב כהנא ובאנשיו, משמש בידי המשטר ושלוחיו כדי לעשוק את הכהניסטים מכל זכויותיהם הבסיסיות ביותר.

תודה לא-ל, שהוא א-ל נקמות, ולא עלתה לו לאותו שופט טועה ומטעה כל התחנפותו לעמי הארצות שבחברתו. הוא הופרש ממעלתו, וכל נסיונותיו להבחר כנשיא הוכשלו דוקא על ידי אותם אנשים להם התחנף. כמאמר הסנהדרין לעד הזומם: "שולחיך מזלזלים בך".

יב. ישנם רבנים שהם בבחינת עושקי גרים

הרי זה פלא שעומדים בתוכנו רבנים תלמידי חכמים, שהלכות גרים לא נעלמו מהם, ובכ"ז ממלאים פיהם מים, לנוכח העושק המתמשך של תלמידי הרב כהנא: שלילת חופש הבטוי, מניעת יכולת ההצבעה, ושלילת החופש האישי.

למעשה, יש בהסכמתם שבשתיקה משום הוצאה מהקהל, של קבוצה נכבדת של יהודים, שכל "חטאם" מסתכם באיכפתיות מופלגת לגורל עם ישראל. היכן כאן אהבת הגר ושמירת זכויותיו?!

וחמור מזה. יש לחרדתנו רבנים בקהל ישראל, מששומעים את צו השררה, יוצאים לגנות אף מטעימים גנוים בטעמים פסיבדו הלכתיים, בעוקרם כל אמת מידה תורנית, ביודעם שדברם יזכה לגבוי כללי של התקשורת הבולשביקית הנוהגת בארצנו. בעוד שמשיבוא הגר הכהניסטי להשיב לחורפיו דבר, אזי כל ערוצי התקשורת ההמונית יחסמו בפניו. רבנים אלו מנצלים באופן ציני עובדת היות פיו של הגר הכהניסטי - סתום. הריהם חובטים באגרוף בפני יהודי שאת ידיו ורגליו דאגו לאסור, ואת פיו קראו לסתום, בטרם העיזו לצאת במאבק הלכתי-חנוכי נגדו.

ודאי שיש כאן יותר מחשש של אסור "מתכבד בקלון חברו", שהרי דעת המשטר, שהציב עצמו בחזית האנטי יהודית, בהחלט נוחה מדבורים כאלו, אף מתגמל אותם ביוקרה זמנית מסוימת וכו`. אוי לאותה בושה, אוי לאותה רשעות!

מי יודע אם כל דם הנקיים שנשפך בארצנו, איננו נובע מחמת עקירת אותה מצוה מן התורה ביד רשע וברגל גאוה. וכבר אמר הרב כהנא הי"ד:

"לא רצו כהנא - יקבלו ערפד".

נשוב נא למקורות חיינו, וננהג בגר ככתוב בתורה "וגר לא תונה ולא תלחצנו".

"השיבנו ה` אליך ונשובה - חדש ימינו כקדם".